החלטה בתיק ת"א 51482-07-13

לפני בקשת הנתבעים ( להלן: "המבקשים" ) למחיקת כתב התביעה על הסף, בטענה שמדובר בחוב מנהלי לכאורה, משנת 1996 בגין חוב ארנונה לחניונים ( עליון ותחתון ) בכיכר אתרים ברח' הירקון 133 ו-136 בת"א, שהוגשה עליו השגה בשנת 2000, שחלה עליו התיישנות.

לטענת המבקשים, התובעת ( להלן: "המשיבה" )מנסה לשרבב את שמו של נתבע 2 לחובות מוכחשים שנוצרו לכאורה ע"י הנתבעת 1, חברת רואית בע"מ ולא ע"י נתבע 2 שהיה בעל מניות ודריקטור בנתבעת 1.

לטענת המבקשים, כתב התביעה הוגש ביום 28.7.13 ולכן איננו יכול לכלול עילות תביעה לתקופה שקדמה ל-7 השנים שקדמו להגשתה ויש להורות על מחיקת כל החובות שאירעו לפני 28.7.06. יש למחוק את החובות בגין דמי ניהול נטענים לתקופה משנת 1996 ועד שנת 2000 לגביהם חלה התיישנות.

המבקשים טוענים, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר היתר לפיצול סעדים והשתק עילה, היות והמשיבה הגישה בשנת 2004, תביעה קודמת בת"א 70932/04 כנגד נתבעת 1 בלבד ולא תבעה את נתבע 2 ולא קיבלה מבית המשפט היתר לפיצול סעדים. לכן, כך המבקשים, בנסיבות אלו, משלא נתבעו בת"א 70932/04 כל הנתבעים שלטענת התובעת חבים בחובות הנטענים, מנועה התובעת ומושתקת מלשוב ולנקוט בהליך משפטי בגין חובות אלו, ללא היתר מבית משפט בת"א 70932/04 לפיצול סעדים.

המבקשים טוענים, להשתק עילה, היות והתביעה נדונה והוכרעה ולכן לא ניתן להיזקק לתביעה נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, אם מדובר בתביעה שמבוססת על עילה זהה.

המשיבה בתגובתה, עותרת לדחיית הבקשה שכן לשיטתה לא חלה במקרה זה התיישנות והשתק עילה.

לטענת המשיבה, עילת התביעה כנגד נתבע 2 נוצרה רק במועד מתן פסק הדין ביום 23.5.10 כאשר קבע בית המשפט ביחס להתנהלות נתבע 2, התנהלות שמהווה עילה להרמת מסך כנגדו במסגרת תביעה זו.

המשיבה טוענת שלא החוב גופו עומד לדיון , אלא קביעתו הפרסונלית, כהגדרתה, של בית המשפט כלפי נתבע 2 , קביעה שיצרה לראשונה עילה להרמת מסך כנגד נתבע 2 ולכן יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום 23.5.10.

טוענת המשיבה, שמתקיים החריג של סעיף 8 לחוק ההתיישנות שעניינו "התיישנות שלא מדעת", שכן למשיבה לא הייתה דרך לדעת שחובו של הנתבע 2 לא היה בראש סדר העדיפויות שלו, וכי דאג קודם לענייניו תוך העדפת נושים, כפי שהודה לשיטתה במהלך חקירתו.

לשיטת המשיבה, מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 במקרה זה וכתב התביעה כולל את כל הפרטים מהם ניתן ללמוד על מועד היווצרות העילה. לטענת המשיבה, לא ויתרה על זכויותיה שכן לטענתה לא הייתה מודעת לקיומה של עילה להרמת מסך כיוון שזו נולדה רק ביום מתן פסק הדין.

לטענת המשיבה יש לדחות את טענת השיהוי שמעלים המבקשים, שכן לטענתה פנתה לנתבע 2 בבקשה לקיים את פסק הדין.

לעניין  הטענה להשתק עילה אם זו מבוססת על עילה זהה, טוענת המשיבה כי במקרה נשוא הבקשה, לא מתקיים השתק עילה , שכן עילת התביעה של הרמת מסך כנגד נתבע 2 מעולם לא נדונה ו/או הוכרעה קודם לכן בפניו של בית משפט.

לגבי  טענת מיצוי העילות בהליך אחד, טוענת המשיבה כי דינה להדחות היות ומועד יצירת עילת התביעה כנגד נתבע 2 נוצרה רק במועד מתן פסק הדין ביום 23.5.10 ואילו עילת התביעה כנגד נתבעת 1 נוצרה, לשיטתה לפני שנים רבות ולכן לא ניתן היה לשיטתה לבקש פיצול סעדים.

המבקשים בתשובתם טוענים, כי עילת התביעה כנגד המבקשים נולדה בעת היווצרות החוב הנטען ולא בעת מתן פסק הדין. לטענתם, המשיבה איננה יכולה להסתמך על סעיף 8 לחוק ההתיישנות כמקור להארכת תקופת ההתיישנות שכן לא הוגש תצהיר שתומך בעובדות הנטענות.

עוד נטען, כי פסק דין שניתן במשפט אחד יכול לשמש ראיה במשפט אחר משום שקביעותיו העובדתיות של שופט במשפט אחד הן מבחינת עדות שמיעה לגבי שופט אחר כהגדרת המבקשים.

המבקשים חוזרים על טענותיהם בבקשה ועותרים לקבלתה.

דיון:

לטענת המבקשים, דין התביעה להידחות בשל התיישנות חוב הארנונה שלתשלומו עותרת התובעת ובשל השתק עילה שקם לאחר שהמשיבה תבעה את נתבעת 1 , בשנת 2004 , בגין החוב הנטען, ללא בקשה לפיצול סעדים שעתידה הייתה לאפשר למשיבה לתבוע מנתבע 2 את החוב הנטען בגין עילות התביעה שנידונו בהליך שהתנהל כנגד נתבעת 1.

המשיבה מנגד טוענת כי עילת התביעה כנגד נתבע 2 נולדה רק עם  מתן פסק דינו של כב' השופט קליין מיום 23.5.10 ולכן מתקיים בעניינה החריג שחל בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. עוד טוענת המשיבה כי מדובר בעילת תביעה שונה ולכן לא קם השתק עילה מכיוון שאין זהות בעילת התביעה בין הצדדים.